החלטה בתיק ע"מ 1457/10

כתב האישום שהוגש נגד המשיב מייחס לו שתי עבירות של ידויי אבנים, ונטען בו כי ב-3 הזדמנויות שונות, ששתיים מהן ביום שבו נעצר, יידה המשיב אבנים בכוונה לפגוע באדם או ברכוש, כאשר בשתי הזדמנויות האבנים הושלכו לעבר חיילי צה"ל, ובהזדמנות נוספת יידה המשיב אבנים לעבר רכבים חולפים באזור מערת המכפלה, וחלק מהאבנים פגעו ברכבים שנסעו בכביש. בימ"ש קמא החליט לאחר התלבטות לשחרר את המשיב ממעצר בהפקדה של 15,000 ש"ח, ובערבות צד ג', ונימק החלטתו בכך שמדובר בקטין שאין לו עבר פלילי, באירוע שלא היה חלק מהפרת סדר המונית, כאשר אין ראיות על נזק ממשי שנגרם כתוצאה מזריקת האבנים, ובמיוחד בשל העובדה שהמשיב הסגיר את עצמו ולא ברח.

על כך עוררת התביעה. לטענת התובעת, טענתו של המשיב כי יידה אבנים בשל סכסוך שהיה לו עם אביו מלמדת דווקא על מסוכנות, במיוחד נוכח העובדה שהודה כי בעבר יידה אבנים בכמה הזדמנויות. התביעה מוסיפה וטוענת כי המשיב יידה אבנים לעבר כוח רגלי של חיילים שהיו עלולים להיפגע ממעשיו, וכן לעבר מכוניות אזרחיות שנסעו בכביש, על כל המשתמע מכך, מבחינת הסיכון לנוסעים ברכבים אלו. לעומת זאת, הסנגור ציין כי בימ"ש קמא שקל כראוי את כל השיקולים ואין מקום להתערב בהחלטתו.

שקלתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בחומר החקירה. עד תביעה 4 הוא מ"פ בשמשון, שציין בהודעתו כי במוצ"ש, 13/03/09, בשעה 20:00 הודיע לו נהג רכב אזרחי מסוג סובארו, כי יידו אבנים לעבר רכבו באזור מערת המכפלה. במהלך הסריקות שביצע עם מפקדים נוספים בגזרה הוא לא גילה דבר, אולם בשלב מסוים הושלכה אבן גם לעבר רכבו, שפגעה בכביש. כעבור דקות אחדות התקבל דיווח ממחסום סמוך, כי ילד מקומי הודה שזרק את האבנים. העד ציין כי הגיע למקום ושוחח עם הילד, אשר ציין באוזניו כי נהג כך מפני שיש לו בעיות עם אבא שלו. העד ציין עוד כי החשוד, שהוא המשיב שלפנינו, דיבר עברית ברמה טובה, וכי הצביע על המקום המדויק שבו הושלכו אבנים קודם לכן.

המשיב הועבר למשטרה, ובאותו ערב נגבתה ממנו אמרה, אשר בה הוא הודה כי השליך אבנים באזור מערת המכפלה, לעבר רכבים שעברו בכביש, ולעבר חיילים, וכי עשה זאת מפני שהוא מסוכסך עם אביו והוא מבקש להיעצר. המשיב הפליל את עצמו באמרה במעשים נוספים, ובכללם יידויי אבנים בהזדמנויות קודמות, וכן עבירות רכוש שונות, שאין להם תימוכין בראיות אחרות.

המשיב הוא יליד 15/04/94, וטרם מלאו לו 16. לכן הוא קטין גם לפי גיל הקטינות באזור, כפי שהוא מוגדר בתיקון מס' 109 לצו בדבר הוראות ביטחון. כפי שעולה מתיק החקירה, מעצרו של המשיב אושר ע"י הגורמים המתאימים. המשיב נחקר בלילה, לאחר השעה 22:00, וכבר נאמר ע"י בימ"ש זה (ע"מ 2912/09)  כי ראוי להחיל באזור את המגבלות על חקירת קטינים שנקבעו בתיקון מס' 14 לחוק הנוער בישראל, אולם מאחר והעבירות שהמשיב נחשד בביצוען נעברו סמוך לפני מעצרו, מדובר בנסיבות שמאפשרות חקירת קטין בלילה (סעיף 9י(1) לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א - 1971, כפי שתוקן בתיקון מס' 14).

למרות זאת, מאחר ומדובר בקטין שציין במפורש כי הסגיר את עצמו מפני שהוא מבקש להיעצר, ראוי להתייחס בזהירות לאמור באמרתו, שמא יש בה הפרזה שנועדה להקל על מעצרו, כפי שביקש. בעיה נוספת יש באמרה, נוכח העובדה שהיא נגבתה בעברית, ולא בערבית שהיא שפת אמו של המשיב. בנסיבות אלו, אני סבור כי עבירות שהראיה היחידה להן היא אמרתו של המשיב, יש בהן חולשה ראייתית מסוימת, בשונה מעבירות שיש להן תימוכין בראיות אחרות. נדמה לי שגם התביעה הצבאית סברה כך, מפני שלא כללה בכתב האישום את עבירות הרכוש שהמשיב הפליל עצמו בהן באמרתו.

המסקנה העולה מן האמור לעיל היא כי רק ביחס למעשים שנזכרים בעדותו של עד תביעה 4, אשר המשיב הודה בהן, ניתן לקבוע כבר עתה כי קיימת תשתית ראייתית מספקת בחומר הראיות. מדובר למעשה בעבירה של יידוי אבן לעבר כוחות צה"ל  שבסעיף קטן ב לפרט האישום הראשון, וכן לעבירה של יידוי אבנים שבפרט האישום השני, שיש לה תימוכין בתלונה שהוגשה במשטרה באותו ערב. אגב, יש לתמוה על שלא נגבתה הודעה משטרתית מאותו אזרח, או לפחות לא נמצאת הודעה כזאת בחומר החקירה שהועבר לעיוני.

שתי העבירות הללו, בוצעו באותו ערב, ברצף אחד, כפי שעולה גם מעדותו של עד תביעה 4 וגם מאמרתו של המשיב, ולכן ניתן לראות בהם אירוע אחד, ולהתייחס אליהם כאל מעידה חד פעמית של קטין, שאין לו עבר פלילי. כך סבר בימ"ש קמא כאשר הורה על שחרורו של המשיב, אולם התנה זאת בהפקדה כספית משמעותית של 15,000 ש"ח, וכן בערבות צד ג' על סכום משמעותי של 20,000 ש"ח, ואף בהתייצבות שבועית בתחנת משטרה. מדובר בתנאים לא קלים, שיש בהם כדי לצמצם את החשש מפני מסוכנותו של המשיב, וניתן להניח שאביו ישגיח היטב לבל ייכשל בנו במעשים דומים, בכדי שלא יאבד את כספו. בנסיבות אלה אני סבור כי החלטתו של השופט הנכבד קמא נמצאת במתחם הסבירות, ולא ראיתי מקום להתערב בהחלטה.

סוף דבר, נוכח האמור לעיל, הערר נדחה, והמשיב יוכל להשתחרר ממעצרו, לאחר שימולאו התנאים שנקבעו בהחלטת בימ"ש קמא.      

ניתנה היום, 28 במרץ 2010, י"ג בניסן התש"ע, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: